"לא תכננתי להיות שחקן", מודה אלסטייר ברוקשאו. "בכלל למדתי בקולג' תואר
בהיסטוריה. במהלך הלימודים, וקצת אחריהם, הבנתי שמשחק זו התשוקה האמיתית
שלי ופניתי ללימודי דרמה".
ברוקשאו מגיע לארץ עם צוות של שחקנים מברודווי והווסט-אנד, כדי לעורר לחיים סיפור היסטורי. ב-1913 נאנסה ונרצחה באכזריות נערה בת 13, במדינת ג'ורג'יה שבדרום ארצות הברית. למרות עדויות מפוקפקות וראיות סותרות, מי שסומן כחשוד העיקרי בפשע היה מנהל החשבונות היהודי של המפעל, ליאו מ. פרנק. אחד מעדי המפתח במשפט היה האדם שהיסטוריונים רבים מאמינים כיום שהיה הרוצח, שומר הלילה השחור ג'ים קונלי. המשפט הסקנדלי התנהל באווירה של שנאה בין-גזעית ואנטישמיות, והסתיים בסופו של דבר בהרשעתו של פרנק. ב-1915, לאחר שגזר דינו הומתק מהוצאה להורג למאסר עולם, נחטף פרנק מבית הכלא. 30 גברים, בהם אנשי חוק ודמויות ציבור בג'ורג'יה, ביצעו בו לינץ' בתלייה.
קשה להאמין, אבל המקרה הזה הפך ב-1998 למחזמר בברודווי, שאף זכה בפרס טוני. בימים הקרובים תוצג קו-פרודוקציה דוברת אנגלית של המחזמר "המצעד" בפסטיבל ישראל 2012, בבימויו של משה קפטן."נדמה לי שישראל של 2012 מתחבטת בשאלות די דומות למה שרואים במחזמר", מסביר קפטן את הבחירה הבלתי סטנדרטית. "אנחנו רגילים לראות או לפרש אנטישמיות דרך משקפיים של ישראלים או יהודים, אבל השאלה הזו של שנאת הזר, או של גזענות בכלל, רלוונטית לכל חברה. אם נצליח לגרום לאנשים לחשוב טיפה בעקבות המחזמר - הרווחנו".
אלסטייר, עד כמה השפיעה דמותו של ליאו פרנק ההיסטורי על גילום הדמות שלך?
"אתה משחק תפקיד שמבוסס על תסריט, ואתה מגלם את הדמות על פיו בלי לחשוב על ליאו פרנק האמיתי. למשל, במשפט האמיתי הוא דיבר יפה מאוד להגנתו, אבל במחזמר הוא כתוב כדמות שלא טובה בדיבור מול קהל. אבל מלבד זאת, התסריט צמוד מאוד לסיפור האמיתי".
לאחר שחוזים בביצוע קורע הלב של ברוקשאו, קשה לדמיין כי מישהו אחר היה מסוגל להפיח חיים בדמותו של פרנק. מבט אחד על הרקע המקצועי שלו מסביר שאין בכלל על מה להתפלא. "תמיד אהבתי שירה קלאסית, מגיל שמונה", אומר השחקן, בן לאב מורה למוזיקה. את דרכו המוזיקלית התחיל לפני כ-25 שנה, כחלק ממקהלת הנערים הנודעת של מנזר ווסטמינסטר. בנוסף להופעות במסות ובטקסים חגיגיים במנזר, השתתף ברוקשאו בהקלטות הרשמיות של המקהלה, שברפוטאר שלה דאז אפשר למצוא, בין היתר, כוראלים של מנדלסון, שירי חג מולד, ואת קטע השירה המפורסם שליווה את "מיסטר בין" המיתולוגי - "Ecce homo qui est faba" ("הנה האיש שהוא שעועית", בתרגום פשוט מלטינית). במהלך לימודיו לתואר בהיסטוריה בקיימברידג' הפך ברוקשאו לחלק מסצנת המוזיקה והמשחק של המוסד המכובד, והצטרף למקהלת טריניטי קולג'.
איך הרגשת עם המעבר משירה קלאסית למשחק?
"חלק מהאתגר בלימודי המשחק אחרי מוזיקה קלאסית היה לאמן מחדש את הקול, כדי שיתאים לשירה של מוזיקת פופ ורוק". מנעד האוקטובות והרגשות האדיר בשירתו של ברוקשאו מצליח לדלג מעל למלכודת בה נופלים מרבית הזמרים בעלי ההשכלה הקלאסית – הנטייה להישמע כאילו הם באופרה גם אם מדובר בשיר דיסקו.
לתפקיד ליאו פרנק נכנס ברוקשאו בהפקה של הווסט אנד שירדה מן הבמות לפני כחצי שנה, שם זכה לביקורות חמות. מדובר בהפקה שונה מאוד מזו שעלתה על ברודווי ב-1998, וזו גם הגרסה שמגיעה לישראל – הגרסה הקאמרית. המקור (כפי שניתן לצפות מברודווי) כלל קאסט של כ-50 איש, תזמורת ענק ושירים שונים בחלקם. הגרסה הלונדונית אינטימית יותר, עם קאסט בן 15 איש ולהקה בת שבעה נגנים בלבד. היא מתמקדת פחות בהליך המשפטי ויותר במערכת היחסים בין ליאו פרנק לאשתו לוסיל. למעשה, חלקה הניכר של המערכה השניה מוקדש לסיפור התאהבותם מחדש על רקע המשפט, לאחר שנים של ניכור. "מה שמעניין בדמותו של ליאו פרנק זו העובדה שלמרות שהוא הדמות הראשית, הוא לא בהכרח איש חביב", מסביר האיש שחי את הדמות מזה חודשים ארוכים. "קיים ניגוד מאוד מעניין בין ההנחה שלנו בחפותו לדמות הקשה ודוקרנית שלו. הוא מאוד בודד – הוא יהודי ניו-יורקי שהתחתן לתוך משפחה כפרית באטלנטה והוא מרגיש לבד, תרבותית ומילולית. ההכרה האיטית בסיפור האהבה עם אשתו ובעובדה שפתאום הוא לא לבד, היא מסע נפלא עבורו. זה משנה אותו כאדם. במובן מסוים, זה נותן משמעות לחייו".
דמותה של לוסיל, שתגולם בארץ על ידי השחקנית הניו-יורקית, קלסי קראוץ' פינטר, היא הכוח המניע של חלק ניכר מהמחזה בכלל, ומהמערכה השנייה, העוסקת בניסיונה לזַכות את בעלה המורשע, בפרט. "'באותה מידה בה 'המצעד' הוא סיפורו של ליאו פרנק, הוא גם סיפורה של לוסיל פרנק", אומר ברוקשאו. "סיפורה של אישה שנדחקה לשוליים ומוצאת את קולה. כשרואים אותה בהתחלה היא אישה יפה שנשארת בבית בשעה שבעלה מנהל את המפעל, אבל במהלך המשפט היא מבינה שהיא צריכה לעמוד על שתי רגליה ולהיאבק עבורו".בנאמנות למילותיו, כשהוא מתבקש לבחור את החלק האהוב עליו במחזמר מצביע ברוקשאו על דואט הפרידה של בני הזוג פרנק, "All the wasted time": "הדואט הזה, וכל הסצינה שמובילה אליו בנויים באופן יפהפה. אתה מלווה את כל המסע של ליאו ולוסיל, וזו הפעם הראשונה שבה רואים את החום ביניהם".
השבוע נכנסו כל משתתפי ההפקה הישראלית לראשונה לסטודיו של יורם לוינשטיין בתל אביב במטרה להתחיל בחזרות משותפות. הצוות הישראלי, כולל בין היתר את חני נחמיאס, מייקל הרפז ורוני דלומי ותלמידי בית הספר לאמנויות הבמה של יורם לוינשטיין. הוא עבד על חלקו במחזה במשך חמישה שבועות קודם לכך, אך זו הייתה הפעם הראשונה בה ישבו כולם בחדר אחד ובנו את הדינאמיקה שלהם כקאסט אחיד.
איך היה להיפגש עם השחקנים הישראלים?
"האתגר המעניין עבורי הוא כמה השחקנים שמולי משנים את מה שאני עושה. אתה רגיל לאדם אחד שמגיש את הטקסט באופן מסוים, ועכשיו אתה מוצא את עצמך עושה דברים חדשים, כי אנשים אחרים עושים דברים אחרים. וזה נהדר. זה ממש מרגש". עם זאת, נראה כי ההתרגשות של ברוקשאו היא כאין וכאפס לעומת זו של הקולגות שלו. "לא היה לי שום ספק את מי להביא לעשות את התפקיד הזה בישראל", אומר קפטן. "כשעשינו קריאה ראשונה פשוט ייבבנו בבכי. כולם, בלי יוצא מן הכלל".
פורסם בעכבר העיר אונליין, 23.05.2012
ברוקשאו מגיע לארץ עם צוות של שחקנים מברודווי והווסט-אנד, כדי לעורר לחיים סיפור היסטורי. ב-1913 נאנסה ונרצחה באכזריות נערה בת 13, במדינת ג'ורג'יה שבדרום ארצות הברית. למרות עדויות מפוקפקות וראיות סותרות, מי שסומן כחשוד העיקרי בפשע היה מנהל החשבונות היהודי של המפעל, ליאו מ. פרנק. אחד מעדי המפתח במשפט היה האדם שהיסטוריונים רבים מאמינים כיום שהיה הרוצח, שומר הלילה השחור ג'ים קונלי. המשפט הסקנדלי התנהל באווירה של שנאה בין-גזעית ואנטישמיות, והסתיים בסופו של דבר בהרשעתו של פרנק. ב-1915, לאחר שגזר דינו הומתק מהוצאה להורג למאסר עולם, נחטף פרנק מבית הכלא. 30 גברים, בהם אנשי חוק ודמויות ציבור בג'ורג'יה, ביצעו בו לינץ' בתלייה.
קשה להאמין, אבל המקרה הזה הפך ב-1998 למחזמר בברודווי, שאף זכה בפרס טוני. בימים הקרובים תוצג קו-פרודוקציה דוברת אנגלית של המחזמר "המצעד" בפסטיבל ישראל 2012, בבימויו של משה קפטן."נדמה לי שישראל של 2012 מתחבטת בשאלות די דומות למה שרואים במחזמר", מסביר קפטן את הבחירה הבלתי סטנדרטית. "אנחנו רגילים לראות או לפרש אנטישמיות דרך משקפיים של ישראלים או יהודים, אבל השאלה הזו של שנאת הזר, או של גזענות בכלל, רלוונטית לכל חברה. אם נצליח לגרום לאנשים לחשוב טיפה בעקבות המחזמר - הרווחנו".
אלסטייר, עד כמה השפיעה דמותו של ליאו פרנק ההיסטורי על גילום הדמות שלך?
"אתה משחק תפקיד שמבוסס על תסריט, ואתה מגלם את הדמות על פיו בלי לחשוב על ליאו פרנק האמיתי. למשל, במשפט האמיתי הוא דיבר יפה מאוד להגנתו, אבל במחזמר הוא כתוב כדמות שלא טובה בדיבור מול קהל. אבל מלבד זאת, התסריט צמוד מאוד לסיפור האמיתי".
לאחר שחוזים בביצוע קורע הלב של ברוקשאו, קשה לדמיין כי מישהו אחר היה מסוגל להפיח חיים בדמותו של פרנק. מבט אחד על הרקע המקצועי שלו מסביר שאין בכלל על מה להתפלא. "תמיד אהבתי שירה קלאסית, מגיל שמונה", אומר השחקן, בן לאב מורה למוזיקה. את דרכו המוזיקלית התחיל לפני כ-25 שנה, כחלק ממקהלת הנערים הנודעת של מנזר ווסטמינסטר. בנוסף להופעות במסות ובטקסים חגיגיים במנזר, השתתף ברוקשאו בהקלטות הרשמיות של המקהלה, שברפוטאר שלה דאז אפשר למצוא, בין היתר, כוראלים של מנדלסון, שירי חג מולד, ואת קטע השירה המפורסם שליווה את "מיסטר בין" המיתולוגי - "Ecce homo qui est faba" ("הנה האיש שהוא שעועית", בתרגום פשוט מלטינית). במהלך לימודיו לתואר בהיסטוריה בקיימברידג' הפך ברוקשאו לחלק מסצנת המוזיקה והמשחק של המוסד המכובד, והצטרף למקהלת טריניטי קולג'.
איך הרגשת עם המעבר משירה קלאסית למשחק?
"חלק מהאתגר בלימודי המשחק אחרי מוזיקה קלאסית היה לאמן מחדש את הקול, כדי שיתאים לשירה של מוזיקת פופ ורוק". מנעד האוקטובות והרגשות האדיר בשירתו של ברוקשאו מצליח לדלג מעל למלכודת בה נופלים מרבית הזמרים בעלי ההשכלה הקלאסית – הנטייה להישמע כאילו הם באופרה גם אם מדובר בשיר דיסקו.
לתפקיד ליאו פרנק נכנס ברוקשאו בהפקה של הווסט אנד שירדה מן הבמות לפני כחצי שנה, שם זכה לביקורות חמות. מדובר בהפקה שונה מאוד מזו שעלתה על ברודווי ב-1998, וזו גם הגרסה שמגיעה לישראל – הגרסה הקאמרית. המקור (כפי שניתן לצפות מברודווי) כלל קאסט של כ-50 איש, תזמורת ענק ושירים שונים בחלקם. הגרסה הלונדונית אינטימית יותר, עם קאסט בן 15 איש ולהקה בת שבעה נגנים בלבד. היא מתמקדת פחות בהליך המשפטי ויותר במערכת היחסים בין ליאו פרנק לאשתו לוסיל. למעשה, חלקה הניכר של המערכה השניה מוקדש לסיפור התאהבותם מחדש על רקע המשפט, לאחר שנים של ניכור. "מה שמעניין בדמותו של ליאו פרנק זו העובדה שלמרות שהוא הדמות הראשית, הוא לא בהכרח איש חביב", מסביר האיש שחי את הדמות מזה חודשים ארוכים. "קיים ניגוד מאוד מעניין בין ההנחה שלנו בחפותו לדמות הקשה ודוקרנית שלו. הוא מאוד בודד – הוא יהודי ניו-יורקי שהתחתן לתוך משפחה כפרית באטלנטה והוא מרגיש לבד, תרבותית ומילולית. ההכרה האיטית בסיפור האהבה עם אשתו ובעובדה שפתאום הוא לא לבד, היא מסע נפלא עבורו. זה משנה אותו כאדם. במובן מסוים, זה נותן משמעות לחייו".
דמותה של לוסיל, שתגולם בארץ על ידי השחקנית הניו-יורקית, קלסי קראוץ' פינטר, היא הכוח המניע של חלק ניכר מהמחזה בכלל, ומהמערכה השנייה, העוסקת בניסיונה לזַכות את בעלה המורשע, בפרט. "'באותה מידה בה 'המצעד' הוא סיפורו של ליאו פרנק, הוא גם סיפורה של לוסיל פרנק", אומר ברוקשאו. "סיפורה של אישה שנדחקה לשוליים ומוצאת את קולה. כשרואים אותה בהתחלה היא אישה יפה שנשארת בבית בשעה שבעלה מנהל את המפעל, אבל במהלך המשפט היא מבינה שהיא צריכה לעמוד על שתי רגליה ולהיאבק עבורו".בנאמנות למילותיו, כשהוא מתבקש לבחור את החלק האהוב עליו במחזמר מצביע ברוקשאו על דואט הפרידה של בני הזוג פרנק, "All the wasted time": "הדואט הזה, וכל הסצינה שמובילה אליו בנויים באופן יפהפה. אתה מלווה את כל המסע של ליאו ולוסיל, וזו הפעם הראשונה שבה רואים את החום ביניהם".
השבוע נכנסו כל משתתפי ההפקה הישראלית לראשונה לסטודיו של יורם לוינשטיין בתל אביב במטרה להתחיל בחזרות משותפות. הצוות הישראלי, כולל בין היתר את חני נחמיאס, מייקל הרפז ורוני דלומי ותלמידי בית הספר לאמנויות הבמה של יורם לוינשטיין. הוא עבד על חלקו במחזה במשך חמישה שבועות קודם לכך, אך זו הייתה הפעם הראשונה בה ישבו כולם בחדר אחד ובנו את הדינאמיקה שלהם כקאסט אחיד.
איך היה להיפגש עם השחקנים הישראלים?
"האתגר המעניין עבורי הוא כמה השחקנים שמולי משנים את מה שאני עושה. אתה רגיל לאדם אחד שמגיש את הטקסט באופן מסוים, ועכשיו אתה מוצא את עצמך עושה דברים חדשים, כי אנשים אחרים עושים דברים אחרים. וזה נהדר. זה ממש מרגש". עם זאת, נראה כי ההתרגשות של ברוקשאו היא כאין וכאפס לעומת זו של הקולגות שלו. "לא היה לי שום ספק את מי להביא לעשות את התפקיד הזה בישראל", אומר קפטן. "כשעשינו קריאה ראשונה פשוט ייבבנו בבכי. כולם, בלי יוצא מן הכלל".
פורסם בעכבר העיר אונליין, 23.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה